ההיסטוריונים מצביעים על בית הקברות העתיק ביותר שפעל בצד המולדובי של העיר, במאה ה-17.( נסגר בשנת 1691).

זהו סימן מרשים ביותר לנוכחות יהודית ולחיי קהילה בזמנים רחוקים. ( שאבתי את המידע מתוך הוצאת: "הספר" אנתולוגיה - היהודים ברומניה, עמ' 53, שנת 2002).

לאחר שבית הקברות נסגר , קברים חוללו ומצבות נלקחו על ידי מקומיים והוצבו כמדרגות כניסה לכנסייה הקדוש יואן, בעיר, Biserica Sp. Ioan . הפכו את המצבות עם הכיתוב כלפי מטה על מנת לא לזהות את הרשום עליהם...

אחד, בפוקשאני מולדובה , ברח' פארז'וי Str. Perjoi
שני , בפוקשאני מונטניה, באזור באחנה( Bahne ) , ליד הביצה של אסאנאקה, - Langa balta lui Asanache

יוצא איפא ,שבמאות ה-18 ולפני זה, חייו ופעלו שתי קהילות יהודיות בשתי העיירות: אחת בפוקשאני מולדובה והשניה בפוקשאני מונטניה.
כיום, אין זכר למיקומם של שני בתי קברות אלה, אין איש יודע את מקומם המדויק, הם חוסלו לחלוטין. (שאבתי את המידע מתוך הספר: ההיסטוריה של העיר פוקשאני" עמ' 122,123, משנת 1906, על ידי D.F. CAIAN .

בית קברות ישן נוסף , החל לפעול בשנת 1781, ברח' ניקולאי באלצ'אסקו מס' 18 . (Str. Nicolae Balcescu)
כאן חנו קבוע שתי עגלות להובלת הנפטרים ( Dricuri ) אחת, לעשירי העיר והשנייה לעניים.
בית הקברות נסגר בשנת 1879. קבורים בו 4393 נפטרים מדורות קודמים ומותיקי הקהילה היהודית בעיר. (פרטים אלה נמסרו לי בהנהלת הפדרציה היהודית, בבוקרשט, ביום 16.06.04).
בית הקברות במצב של עזובה, גידולי פרא מכסים את המצבות ואת רוב הקברים. חלק קטן מהמצבות נשתמרו, חלק נעלמו או נשברו ונהרסו במהלך עשרות השנים. היה זה עצוב מאד לראות את בית הקברות.
בית הקברות הנוכחי של הקהילה, בדרך אל ה- Crang
החל לפעול בשנת 1879. קבורים בו, עד היום 3610 נפטרים. גם כאן, המראה אינו מלבב.
חלק גדול מהמצבות שבורות אחרי מספר רעידות אדמה שעברו על העיר, מעוקמות, עשבים מכסים את הקברים.
בני הקהילה, הפזורים ברחבי תבל ובעיקר בישראל, באים ומבקרים את אבותיהם ואבות אבותיהם, קרובים וידידים הקבורים כאן. בית קברות זה והדברים החקוקים על המצבות מספרים קטעים מתולדות היהודים בפוקשאני.

חברה קדישא ותפקידיה

חברה קדישא היא מוסד ותיק בקהילה היהודית. החברה מטפלת בקבורת מתים. לחברה היו תקנות ברורות מי יכול להיות בין חבריה.
הם נדרשו להיות בעלי תכונות מוסריות גבוהות. לחברה הקדישא הייתה קרן שניזונה מתרומות חברי הקהילה הנדיבים. הלווית המת הייתה צריכה להיערך בזמן הקצר ביותר. החברה הייתה מארגנת הכול להעברת הבר מינן מביתו לבית העלמין ולקבורתו. בהשפעת הסביבה הנוצרית , לבשו המתאבלים שחורים במשך שנה.