אני אוחזת בספר של פוקשני
עיר הולדתי הזרה לי.
דומעת, אני מתבוננת בתמונות הישנות.
מוזר, אני לא יודעת מדוע
זכרונותי ריקים
עלינו לישראל כשהייתי בת שנה וחצי.

"היהודים הראשונים הגיעו לכאן במאה ה-17,
ב-1882 התקיימה הוועידה הטרום-ציונית
הראשונה בעולם, בפוקשני רומניה".
חשבתי שזו רק היסטוריה יבשה עבורי,
אך הצילום של הרחוב הראשי בספר
מזכיר לי את סיפוריה של סבתא
על "פפנש" ויין מקומי מעולה.
היא וסבא היו לפעמים יושבים במסעדה
ב"סטראדה מארה" ונהנים מהם.
הם גם היו מכינים אותם בעצמם.
מה שם המקום?
נשכח.

לפני עשר שנים נסעתי לשם,
להעלות זכרונות שאין לי,
זכרונונותי הראשונים הם מתל-אביב מ-1952.

רק עכשיו, באמצע שנות החמישים שלי
אני מתגעגעת לפוקשני הלא זכורה שלי.
עתה, כשאני שולטת בשפה
ולוקחת חלק במקצת מהתרבות
של ארץ מולדתי התנ"כית,
מושטת נשמתי אל השלגים הלא מוכתמים
של עיר הולדתי הלא מוכרת.

שולמית בת-אור